ראשית יש להבין כי ירוק מגיע למשבר בגלל חודשים רבים (ולעיתים אפילו שנים רבות) בהן הוא 'צובר בבטן'. 
כמו במשחק הילדים 'סבתא בישלה דייסה לזה ולזה ולזה ולזה… ולמי לא נשאר?" כך בדיוק מצבו של הירוק. הוא נתן לכולם את כל מה שהיה בו (כוחות, סבלנות, התחשבות, השתדלות, ועוד ועוד) ולעצמו לא נשאר דבר.
הירוק שרוי במשבר כי הוא וויתר על דברים שרצה לעשות, לחוות, להיות, לקבל, להרגיש… עד שכבר שכח שרצה אותם. הוא התחשב באחרים בלי סוף על חשבון עצמו ועכשיו מוצא עצמו עייף, מותש, ריק, ומתוסכל.
חשוב להבין כי התחושות הקשות מלוות את הירוק מזה המון המון המון זמן, אבל הוא העדיף (כמעט) לא התלונן, לא לבקש ולא להסביר מה עובר עליו. הוא לא יזם שיחות מיד כשהתחיל התסכול, לא שם גבולות כשהרגיש ש'מטפסים לו על הראש' ולא הפסיק את הנתינה כשחווה שהיא מתסכלת. ועכשיו הוא מתפוצץ.
יש שתי סיבות לשתיקתו הרועמת של הירוק: הראשונה, הוא חושב שאם הוא רק יספוג יבלע ויוותר עוד קצת.. אז הצד השני יבין, 'יתעורר', יתאפס על עצמו ויתחיל להתנהג אליו בכבוד, באהבה ומתוך הדדיות. הסיבה השנייה נובעת מהקושי של הירוק להתמודד עם עימותים. הוא שונא להתעמת. הוא לא יודע איך להתעמת והוא חושש מכך. נדמה לו כי עימות פוגע במערכת יחסים ולכן הרגיל עצמו ללבוש מסיכה של 'הכל בסדר' ולקוות שהדברים ייפתרו מעצמם.
והדברים לא נפתרים מעצמם.
והוא כבר לא יכול לסבול יותר.
והנה.. אוטוטו הוא מתפוצץ.
מה עושים מכאן?
ראשית יש להחליט איזו אנרגיה נוספת הירוק מחליט לפתח בתוכו. במאמר זה אתייחס לאנרגיה הצהובה ולהלן עיקרי הדברים שעל האיש הירוק ליישם ביומיום על מנת לצאת מהמשבר הנוכחי חזק ומאושר:
להפסיק לחשוב מה אחרים רוצים (זה לא צריך לעניין אותך. כל אדם חייב לדאוג למלא את צרכיו ורצונותיו) ולתת יותר ויותר מקום למה ש'בא לך'. לחזור למצוא בתוך עצמך את הדבר הזה שנקרא 'בא לי' ..
להחליף את רגשות האשם כלפי אחרים (זה רק תירוץ מושלם לתקיעות) ברגשות אשם כלפי עצמך בכל פעם ששוב תזייף ותחזור להרגלים הישנים של ויתור עצמי
לא לקחת אחריות על מצב הרוח של האחר (אף אחד עלי אדמות לא יכול להיות אחראי על האושר של מישהו. לא אתה על מישהו אחר ולא מישהו אחר עליך) וכן להחליט שאתה רוצה להיות אדם שמח, אופטימי, מבסוט וקליל. להזכיר לעצמך את זה ולהבין שלא צריך סיבות לכך אלא רק לרצות בזה. זה עניין של בחירה.
להפסיק עם הויתור העצמי ('הקדוש המעונה' זו טכניקה מתוחכמת לאי לקיחת אחריות על השמחה שלך) ולהתחיל להתייחס לעצמך לפחות כמו שהתייחסת עד היום לאחרים
לחדול מהרגשנות (כי יש בה אנרגיה של פגיעות) ולהתמקד בהתרגשות. תתחיל לרגש את עצמך ולהתרגש ממה שלחיים יש להציע לך. התרגשות זה רגש קל ונעים לעומת רגשנות שזה רגש כבד ומכביד.
די עם ההססנות (שנובעת מכך שנדמה לך שאחרים יודעים יותר טוב ממך. והם לא!) והלאה עם ההתלהבות. במקום לבוא מהוסס לתהליכים, מצבים, אנשים ואינטראקציות.. בוא יותר מתלהב וסומך לקראתם
להניח לכבדות ולאיטיות (שהן תוצאות של ההססנות) ולהחליט להיות יותר קליל, מהיר וזורם. הקלילות הזו יכולה לבוא לידי ביטוי במחשבה, בדיבור ובמעשים שלך.
להפסיק לקחת ללב! (בעיקר כשהבנת שאף אחד לא מתרגש / מעריך / מוקיר את התכונה הזו ולא יוצא לך מזה שום דבר טוב. אפילו להיפך. זה רק בונה בתוכך את ה'קדוש המעונה' שכבר דיברנו עליו). תהיה כמו אלה ששום דבר לא באמת רציני בשבילם. תהיה יותר קל עם עצמך, עם אנשים, עם מצבים ועם החיים.
ולסיכום ירוק יקר – תפסיק לשתוק ותתחיל לדבר. תתבטא. תגיד כל מה שבא לך. תתכונן לכך שאנשים יהיו בשוק ולא יבינו מה קרה לך. הרגלת אותם שאתה סותם ובולע ומוכן לאכול את כל השיט של כולם, אז תקבל בהבנה את העובדה שהם עכשיו בהלם (ואל תרגיש אי נוחות) ואולי אפילו לא יאהבו בהתחלה את הגרסה החדשה שלך (כי אתה הרי כבר יודע שלאנשים קשה עם שינוי) אבל היה בטוח כי אם תיישם את כל אלה:
תהיה אדם שמח יותר, משוחרר, קליל ואופטימי
תקבל הרבה יותר הערכה מהזולת (כי אתה אוהב ומעריך את עצמך)
יאהבו אותך הרבה יותר בזכות מי שאתה והדוגמא שאתה נותן (ולא כי אתה מרצה את כולם)
ועכשיו אחרי שקיבלת את התמונה בגדול
צריך לפרוט את זה למעשים ביומיום
בהצלחה
