משחקי המיון וההשמה של knack / כלכליסט
בצעירותי חלמתי על פתרונות דמיוניים שיוכלו להוכיח, במדדים סטטיסטיים, שאני מביאה תועלת רבה יותר ולכן כדאי וצריך לשלם לי יותר. היום, כשהדמיון הופך למציאות – החשבון יוגש לאנושות כקולקטיב, וזה מעציב אותי.
מהפיכה חדשה בתחומים של גיוס עובדים וניהול עובדים צוברת תאוצה: מדידת ביצועים של העובד הבודד ברמה דמיונית בשם היעילות הקפיטליסטית. הכתבה של אורי פסובסקי, בכלכליסט (31.1.14) חושפת שיטות מטורפות של עיבוד נתונים ואנליזות שעל פיהן יוכלו ארגונים לדעת כמה 'שווה' להם כל עובד, מי לא מספק את הסחורה ואיך לקבוע תהליכי עבודה יעילים.
אז מה טוב במהפיכה הזו? ראשית, הטובים והמוכשרים שלא נולדו במשפחות 'הנכונות', יצליחו ויתקדמו גם בלי קשרים. סופסוף יזהו אותם. העובדים המוכשרים שאינם מתוגמלים בהתאם, יזכו לעדנה. אנשים ממדינות שונות, שבכלל לא התכוונו, יופתעו לגלות ש'צדו' אותם למשרה מסוימת, במדינה מסוימת, בזכות הישגים מרשימים במשחק באייפון (שהוא בכלל אפליקציה שבוחנת כישורים מסוימים). במילים פשוטות, ל 15% מהאוכלוסיה מחכה עתיד ורוד יותר!
מה רע? ל 85% מהאוכלוסיה, הרוב המוחלט, המיינסטרים והבינוני, הולך להיות רע וקשה. מאד.
פרופ' טיילר קאוון קורא לזה "עולם היפר־מריטוקרטי שבו פירמות, מעסיקים ומפקחים יהיו מסוגלים למדוד ערך כלכלי בדיוק מדכא". לי אין מילים לקרוא לזה. זה פשוט מעציב אותי
