מה עושים מכאן?
ראשית יש להחליט איזו אנרגיה נוספת הירוק מחליט לפתח בתוכו. במאמר זה אתייחס לאנרגיה הצהובה ולהלן עיקרי הדברים שעל האיש הירוק ליישם ביומיום על מנת לצאת מהמשבר הנוכחי חזק ומאושר:

להפסיק לחשוב מה אחרים רוצים (זה לא צריך לעניין אותך. כל אדם חייב לדאוג למלא את צרכיו ורצונותיו) ולתת יותר ויותר מקום למה ש'בא לך'. לחזור למצוא בתוך עצמך את הדבר הזה שנקרא 'בא לי' ..

להחליף את רגשות האשם כלפי אחרים (זה רק תירוץ מושלם לתקיעות) ברגשות אשם כלפי עצמך בכל פעם ששוב תזייף ותחזור להרגלים הישנים של ויתור עצמי

לא לקחת אחריות על מצב הרוח של האחר (אף אחד עלי אדמות לא יכול להיות אחראי על האושר של מישהו. לא אתה על מישהו אחר ולא מישהו אחר עליך) וכן להחליט שאתה רוצה להיות אדם שמח, אופטימי, מבסוט וקליל. להזכיר לעצמך את זה ולהבין שלא צריך סיבות לכך אלא רק לרצות בזה. זה עניין של בחירה.

להפסיק עם הויתור העצמי ('הקדוש המעונה' זו טכניקה מתוחכמת לאי לקיחת אחריות על השמחה שלך) ולהתחיל להתייחס לעצמך לפחות כמו שהתייחסת עד היום לאחרים

לחדול מהרגשנות (כי יש בה אנרגיה של פגיעות) ולהתמקד בהתרגשות. תתחיל לרגש את עצמך ולהתרגש ממה שלחיים יש להציע לך. התרגשות זה רגש קל ונעים לעומת רגשנות שזה רגש כבד ומכביד.

די עם ההססנות (שנובעת מכך שנדמה לך שאחרים יודעים יותר טוב ממך. והם לא!) והלאה עם ההתלהבות. במקום לבוא מהוסס לתהליכים, מצבים, אנשים ואינטראקציות.. בוא יותר מתלהב וסומך לקראתם

להניח לכבדות ולאיטיות (שהן תוצאות של ההססנות) ולהחליט להיות יותר קליל, מהיר וזורם. הקלילות הזו יכולה לבוא לידי ביטוי במחשבה, בדיבור ובמעשים שלך.

להפסיק לקחת ללב! (בעיקר כשהבנת שאף אחד לא מתרגש / מעריך / מוקיר את התכונה הזו ולא יוצא לך מזה שום דבר טוב. אפילו להיפך. זה רק בונה בתוכך את ה'קדוש המעונה' שכבר דיברנו עליו). תהיה כמו אלה ששום דבר לא באמת רציני בשבילם. תהיה יותר קל עם עצמך, עם אנשים, עם מצבים ועם החיים.

ולסיכום ירוק יקר – תפסיק לשתוק ותתחיל לדבר. תתבטא. תגיד כל מה שבא לך. תתכונן לכך שאנשים יהיו בשוק ולא יבינו מה קרה לך. הרגלת אותם שאתה סותם ובולע ומוכן לאכול את כל השיט של כולם, אז תקבל בהבנה את העובדה שהם עכשיו בהלם (ואל תרגיש אי נוחות) ואולי אפילו לא יאהבו בהתחלה את הגרסה החדשה שלך (כי אתה הרי כבר יודע שלאנשים קשה עם שינוי) אבל היה בטוח כי אם תיישם את כל אלה:
תהיה אדם שמח יותר, משוחרר, קליל ואופטימי
תקבל הרבה יותר הערכה מהזולת (כי אתה אוהב ומעריך את עצמך)
יאהבו אותך הרבה יותר בזכות מי שאתה והדוגמא שאתה נותן (ולא כי אתה מרצה את כולם)

ועכשיו אחרי שקיבלת את התמונה בגדול
צריך לפרוט את זה למעשים ביומיום

בהצלחה

עגמומיות כללית, חוסר וודאות לגבי העתיד הקרוב (!), נזקים כלכליים מצטברים וכאב מפלח על הנופלים בצוק איתן- כל אלה נרקמים למציאות שבה בלתי אפשרי לקיים כנסים, אירועים או הדרכות בארגונים. כמו האבסורד של לפרסם מותגי מותרות בפריים טיים, לשמוע פרסומות מנותקות ברדיו כך נראה תלוש מהמציאות לאסוף את העובדים לשמוע הרצאה על מוטיבציה או לשפר להם מיומנות כזו או אחרת של מכירות. זה כל כך הזוי שההנהלות מבינות שעדיף לדחות את הפעילויות. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שצריך להיות מצב כל כך קיצוני כדי לעורר מנכ"לים שיבינו כי 'עסקים כרגיל' לא מתאפשר יותר. זה כבר כמה שנים שאני שומעת בארגונים שהעובדים לא גומרים את החודש, שהלחץ הוא בלתי סביר ושאיום עתידם מרחף מעל ראשם ומשתק אותם. אני מוצאת עצמי מסבירה בהרצאות ובתהליכים כי הפער ההולך וגובר בין הנהלות לעובדים הוא כל כך גדול שבמרבית המקרים העובדים ציניים ומסתלבטים על ההנהלה התלושה שלהם, עונים תשובות שהיא רוצה לשמוע ומשחקים את המשחק שמבקשת מהם. הכל הצגה. הצגה הדדית בין הנהלות לעובדים. יותר מכך, הצגה בין הנהלות למנכ"ל ואפילו הצגה בין מנכ"ל לבעלים. והיה כבר מי שאמר שהכלבים נובחים והשיירה עוברת..

זמנים כמו עכשיו קורעים את המסכה המזויפת והאמת הערומה מתגלה. ארגונים משקיעים כל כך הרבה משאבים בדברים עקומים, מזויפים וחסרי תוחלת במקום בבניית יסודות איתנים של הוגנות, אמון ויצירת ערך. (כמעט) כל תהליך ארגוני שמתבטל כעת כמו (כמעט) כל פרסומת שיורדת מהמסך כנראה שמראש היו מנותקים מהמציאות ומיותרים, אבל בתוך הקקופוניה שהיתה כאן טרם המלחמה ההנהלות בכלל לא שמו לב לכך..

משחקי המיון וההשמה של knack / כלכליסט

בצעירותי חלמתי על פתרונות דמיוניים שיוכלו להוכיח, במדדים סטטיסטיים, שאני מביאה תועלת רבה יותר ולכן כדאי וצריך לשלם לי יותר. היום, כשהדמיון הופך למציאות – החשבון יוגש לאנושות כקולקטיב, וזה מעציב אותי.

מהפיכה חדשה בתחומים של גיוס עובדים וניהול עובדים צוברת תאוצה: מדידת ביצועים של העובד הבודד ברמה דמיונית בשם היעילות הקפיטליסטית. הכתבה של אורי פסובסקי, בכלכליסט (31.1.14) חושפת שיטות מטורפות של עיבוד נתונים ואנליזות שעל פיהן יוכלו ארגונים לדעת כמה 'שווה' להם כל עובד, מי לא מספק את הסחורה ואיך לקבוע תהליכי עבודה יעילים.

אז מה טוב במהפיכה הזו? ראשית, הטובים והמוכשרים שלא נולדו במשפחות 'הנכונות', יצליחו ויתקדמו גם בלי קשרים. סופסוף יזהו אותם. העובדים המוכשרים שאינם מתוגמלים בהתאם, יזכו לעדנה. אנשים ממדינות שונות, שבכלל לא התכוונו, יופתעו לגלות ש'צדו' אותם למשרה מסוימת, במדינה מסוימת, בזכות הישגים מרשימים במשחק באייפון (שהוא בכלל אפליקציה שבוחנת כישורים מסוימים). במילים פשוטות, ל 15% מהאוכלוסיה מחכה עתיד ורוד יותר!

מה רע? ל 85% מהאוכלוסיה, הרוב המוחלט, המיינסטרים והבינוני, הולך להיות רע וקשה. מאד.

פרופ' טיילר קאוון קורא לזה "עולם היפר־מריטוקרטי שבו פירמות, מעסיקים ומפקחים יהיו מסוגלים למדוד ערך כלכלי בדיוק מדכא".  לי אין מילים לקרוא לזה. זה פשוט מעציב אותי

דע את עצמך ותדע להשתפר

זה לא משנה איך נקרא לזה, אנרגיה / כוח / טיפוס / עוצמה, או כל מילה אחרת, הכוונה היא שהמודעות לצבע מאפשר לכם גישה ישירה לעוצמות פנימיות שאין לבני אדם חסרי מודעות.
יש דברים שאתם יכולים לעשות בקלות ואתם לא מבינים למה האחרים מתקשים כל כך. יש מצבים בהם קל לכם להתנהל, וקשה לכם לתפוס למה אחרים לא מצליחים. הביקורת שלכם על אנשים היא למעשה על העובדה שבדברים שאתם חזקים בהם, הם דווקא חלשים ופחות מוצלחים. וזה עובד לשני הצדדים. יש לכם גם חולשות, והן למעשה החוזקות של אנשים מטיפוס אחר.

יש שתי גישות להתפתח ולגדול: לגדול תוך שימוש בחוזקות, ולגדול תוך פיתוח החולשות. למה הכוונה? נניח שהילד שלכם חזר עם תעודה מביה"ס עם 90 בהיסטוריה ו-40 במתמטיקה. במה נכון להתמקד? איפה נכון להשקיע בו? הגישה הראשונה אומרת – תשקיעו בהיסטוריה. שלחו אותו ללמוד ולהתפתח בתחום ופתחו בפניו צוהר לתחום שהוא טוב בו באופן טבעי. סביר להניח שהוא יבריק.
הגישה השנייה אומרת להשקיע במתמטיקה – כלומר, להצמיד לילד מורה פרטי ולהשתדל להכניס לו לראש את המתמטיקה.
התוצאה? סביר להניח כי גם אם ילמד וישקיע, ויצליח להביא ציון טוב, סביר שלא יהפוך להיות בן אדם ריאלי שאוכל בלי מלח בגרות של 5 יחידות.

לכל גישה מקום של כבוד וחשיבות גדולה בחיים. מתי נכון להשתמש בהן? בתחומים של ספורט תחרותי ובעניינים שקשורים להיבטים הפרקטיים של חיינו כבוגרים, עדיף לבנות על חיזוק החוזקות. זו הדרך הכי קלה להביא תוצאות. לבלוט. להתקדם. להצליח. זה קל, זורם, מוכר ו'מרגיש בבית'. ההשקעה מחזירה את עצמה הכי מהר, ומאפשרת לנו פשוט להיות מצטיינים בדברים בהם אנחנו טובים.

צאו מאיזור הנוחות שלכם, גלו את העולם

בכל הנוגע למערכות היחסים שלנו (בעבודה, בזוגיות, בהורות ומעל לכל עם עצמנו) מאד חשוב 'להאיץ בכבשה העצלה'. זו הדרך היחידה לרקום יחסים עמוקים עם אנשים ולהצליח לעבור את מהמורות החיים. רק אם נצליח לצאת מאזור הנוחות שלנו, לשנות דפוסי התנהגות, לפתוח את הראש לעוד תפיסות חיים, לפתח סובלנות לשונה ולהסכים להודות שאין אמת אחת או דרך נכונה, רק כך נוכל ליהנות ממערכות יחסים ארוכות ועמוקות.

מה אני ממליצה? ראשית, לזהות את עצמכם. להכיר את החוזקות והחולשות הפנימיות, ואז להתמקד תוך הכנת תוכנית התפתחות לחוזקות.
שנית, לבחור נושא אחד בו אתם מוכנים להתאמץ ולהפוך חולשה לעוצמה. מומלץ לבחור בחולשה השכיחה ביותר שפוגעת באנשים הקרובים לכם. שאלו אותם מהי.
תאמינו לי, הם ידעו לומר לכם…

כל העולם בידיו אין משמעו כל העולם על כתפיו

אנחנו כבר 9 ימים לתוך 2014 וזה הזמן לשאול שאלה: איך התחילה השנה שלכם? משהו השתנה? משהו השתפר?

תנו לי לנחש, התשובה היא: 'לא, הכל די אותו הדבר', וזה במקרה הטוב. במקרה הרע עברתם שבוע מהגיהנום ואתם רק מקווים שהוא לא ימשיך.

למה אני שואלת? אז ככה:

מנהלים ועובדים יקרים, 2014 הולכת להיות לחוצה, מאתגרת, מורכבת ועמוסה לפחות כמו 2013, אם לא יותר. המציאות הכלכלית מכתיבה את זה, לוח הפרוייקטים בעבודה קובע את זה, ותזרים המזומנים מזמין את זה. כדי לעמוד בעומס ולהצליח לחיות חיים שפויים – כאלה שמשלבים את הילדים ואת הזוג, ואיזה טיול בשבת, ואיזו חופשה פה ושם, בשביל כל אלה צריך להתעורר ולהתחיל לנהל את החיים. בשביל להצליח לחיות חיים שפויים, מהנים, מספקים, עשירים ומלאי חדווה ושמחה, צריכים לנהל אותם כשכל השאיפות האלה הן מטרה אמיתית. כמו שמתכננים בעסק.

הנה כמה המלצות לתכנון נכון של החיים בכלל, ו-2014 בפרט:

• הכינו תוכנית מפורטת: מה אתם רוצים ב ד י ו ק! איך נראה מה שאתם רוצים, איך מרגיש מה שאתם רוצים, תרדו לפרטים וניואנסים. הגדירו מטרה שאתם רוצים להשיג בעבודה, בזוגיות, בהורות וכד'
• פרקו את המטרה למטרות משנה: אבני דרך הניתנות לכימות, ברות מדידה, מאד קונקרטיות. בכל אחד מהתחומים מצאו סתירות: האירו עיניכם לגבי מטרות סותרות שדורשות מכם משאבי זמן גדולים ותשומת לב כדי לדעת לטפל בהן באפקטיביות. למשל, לרצות להיות הורה השנה תוך כדי לרצות לזכות בתפקיד הניהול הבכיר שמתפנה.
• קבלו החלטה: במקום לפעול עוד שנה מתוך רגשות אשם על העובדה שאיננו במיטבנו בעבודה (כשראשינו בבית) ואיננו מתפקדים כמו שאנחנו רוצים בבית (כשראשנו בעבודה) – פשוט עשו חשבון פשוט של רווחים ומחירים. קבלו החלטה לגבי כל רבעון בשנה הקרובה – היכן אתם מתכוונים לשים את הפוקוס שלכם? איפה עיקר שימת הלב שלכם תהיה?
• קבלו עזרה ומלאו חוסרים: אם החלטתם להתמקד בעבודה – השיגו עזרה שבאמת תסגור את הפינה ההורית. שאפו לטיפול שאינו בחזקת בייביסיטר אלא כזה שנותן תמיכה רגשית וגב מעצים לילדם שלכם, במקומכם. אם הפוקוס הוא בבית, דאגו לפתח את היכולת שלכם לעבוד בשת"פ, להיות תקשורתיים ולקבל הרבה עזרה מקולגות. למדו להיות אפקטיביים במיוחד. למדו לעשות הרבה יותר בהרבה פחות.
• התפתחו: כשניפגש בשנה הבאה, בפתחה של 2015, אתם צריכים להיות עם יכולות שאין לכם כרגע. עם תובנות חדשות, עם קשרים חדשים בענף שלכם (בחיים האמיתיים וגם ברשת), עם הצלחות והישגים שעשיתם, ועם כיוונים נוספים שמעניין אתכם לצלול אליהם.

ולבסוף,

• הכירו תודה לכם ולקרובים שלכם: על מה שיש לכם. על מה שהשגתם. על מה שאתם מצליחים לעשות. על רגעים יפים. על מחוות אנושיות שעשיתם ושעשו לכם. על הטוב שאתם מעניקים לקרובים לכם, ועל הטוב שהם מעניקים לכם. תנו לעצמכם חיבוק והערכה על חציה המלא של כוס חייכם: מאד לא פשוט לחיות פה היום, יש לכולנו כל כך הרבה דברים על הראש ומעמסה על הכתפיים, הניחו אותם בצד.. נשמו מעומק החזה.. ותגידו תודה לעצמכם ולאחרים.. כי כלום לא מובן מאליו.

שתהיה לנו שנה אזרחית נהדרת.
אמן!

לקחתי הרבה אויר וצללתי פנימה!

החלטתי לקפוץ למים ולקפל 18 שנות ניסיון בעולם האמיתי לתוך העולם הווירטואלי.
הסבירו לי שחייבים לעשות את זה.

עבורי מדובר במשימה מאד מאתגרת כי עד לפני מספר שבועות:
א. לא השתמשתי ברשתות חברתיות, לא חיפשתי בגוגל, ולא פעלתי בפורומים.
ב. לא הבנתי מי עושה את זה.
ג. לא קלטתי מתי לעזאזל יש לאנשים זמן לעשות את זה.
ד. לא הבנתי מה יצא לי מזה בכלל.

עד לפני שנה ביטלתי מכל וכל את הרעיון. הייתי נגד. אנטי. בפרנציפ לא רציתי להיכנס לדבר הזה. הוא נראה לי פלסטיק, לא אמיתי, ראוותני על פארש, צעקני, ילדותי, מתלהב ובעיקר בלבול מוח מטורף וזולל זמן ואנרגיה שמתאים לאנשים משועממים.
ואז הגיעה השנה האחרונה ופגשתי אנשים אינטיליגנטים ורציניים שפקחו את עיניי והסבירו לי את מה שלא ראיתי. את השכבה העמוקה יותר שמסתתרת ברשת, את עומק הידע והשיח שאפשר לקיים, את התועלת העסקית שבדבר ולמען האמת גם את אוסף האנשים שעושים רעש גדול ברשת מבלי שיש להם באמת על מה.
אני מודה. זה עבד! החלטתי ללכת על זה.

אז מה הדבר הראשון שעשיתי? את הדבר שאני יודעת לעשות הכי טוב. ללמוד!
חוץ מלדעת ללמוד לא עמד לרשותי דבר. לא היכרות עם הרשת. לא אהבה לפייסבוק. ולא סבלנות לטכנולוגיה. אבל אם זה מה שיש, החלטתי שעם זה אנצח.
אז קפצתי למים.
עם קצת עזרה מצאתי הרצאת TED של ג'וש קאופמן בשם '20 השעות הראשונות – איך ללמוד כל דבר שבעולם' (ראו את הוידאו למטה) ופעלתי על פי מה שהוא מציע:

צעד ראשון: הגדירו את רמת הביצועים המיוחלת
הרעיון הוא לענות על שאלות כמו: מה אני רוצה להצליח לעשות? התשובה שלי היתה 'להפוך את הטכנולוגיה לחלק יומיומי מחיי; שלא תגרום לי למאמץ ותסכול, שאוכל לייצר מוצרי תוכן יוצאי דופן;
איך נראית הצלחה? בשבילי מדובר בלנהל שיח עם הלקוחות שלי, להיות פעילה בפורומים, לתת מענה לשאלות שמפנים אליי במייל ובפייסבוק, לקבל פידבקים בזמן אמת, וכד'.
הדבר החשוב הוא דיוק. ככל שהתשובות שלכם תהיינה יותר מדויקות וחד משמעיות, כך יהיה קל למצוא דרכים להשיג את התוצאות במהירות ובאפקטיביות.

צעד שני: לפרק את המיומנויות הנדרשות לתת-מיומנויות
כאן הכוונה היא להצליח לפרק את העשייה הגדולה והמורכבת לחלקים קטנים יותר. הרי כל דבר שאנחנו יודעים לעשות מורכב מערימה של מיומנויות אחרות. אז פירקתי את התחום לשני חלקים: תשתיות (מיתוג, אתר, בלוג, תכנים) ותחזוקה שוטפת (כתיבת תכנים, קידום ושיווק ונוכחות פעילה).
אח"כ פירקתי כל אחת מהקבוצות: למשל, בנושא של כתיבה שיווקית הבנתי שהעובדה שאני יודעת לכתוב בחיים האמיתיים אינה רלוונטית לכתיבה שיווקית ברשת ולחוקיה. בנושא של רשתות חברתיות הבנתי שיש הבדל בין "לימוד נושא הרשתות החברתיות כצרכן תוכן" לבין "לימוד נושא רשתות החברתיות כספק תוכן", ועוד ועוד ועוד.

צעד שלישי: מחקר
אזהרה: שלב זה יכול להפוך לסחבת!
הרעיון הוא לרפרף ב 3-5 ספרים בנושא, לקחת קורס, להיכנס לאתרים מקצועיים מהתחום, לקחת שעות ליווי מקצועי. המטרה היא למצוא מה הם הדברים המרכזיים שחוזרים על עצמם אצל כולם, ולמעשה, להצליח בכך לדלות את המוץ מן התבן. לדעת במה להתמקד ומה הכי חשוב להתחיל ללמוד כדי להשיג את התוצאות שהוגדרו בצעד הראשון.
מבחינתי, הבנתי שאני צריכה להתמקד בכתיבה עצמאית שלי. הבנתי את חשיבותה של שורת הנושא (והשפעתה העצומה על אחוז פתיחת הפוסט), את מרכיביה השונים של התקשורת ברשת, ושהכי חשוב זה פשוט להתקדם ולזוז.
ללמוד תוך כדי תנועה היה הדבר שחזר על עצמו אצל כולם. הבנתי שצריך להתחיל לזוז גם אם התשתיות עוד לא מושלמות, וגם אם עוד אין לי את כל התשובות לכל השאלות.

לצלול! אבל לא לטבוע במחקר…

צעד רביעי: להסיר מכשולים לתרגול
אתם רוצים שמשהו יצליח לכם? אתם באמת רוצים תוצאות כפי שכתבתם בסעיף הראשון? אז אין מנוס אלא לתרגל. יש כל כך הרבה הסחות דעת והפרעות שפשוט קשה לשבת בשקט ולעשות את מה שצריך. אז עשיתי מעשה: יצאתי מהבית ושכרתי לעצמי משרד. עד היום את רוב העבודה עשיתי אצל לקוחותיי. כעת, כדי להיות פעילה ברשת ובכדי שאוכל לכתוב ולייצר מוצרי תוכן, כדאי שאקדיש לכך זמן ראוי ומשאבים. את זה אין סיכוי שאצליח לעשות תוך כדי המולת היומיום בבית.

צעד חמישי: התחייבות מוקדמת ל 20 שעות אימון ממוקדות לפני שמתחילים
למה? ראשית, זה מבחן רצינות לעצמכם. אם הדבר אינו שווה 20 שעות מזמנכם, עזבו. עדיף שלא תתחילו בכלל.
שנית, כל מיומנות חדשה היא קשה והשעות הראשונות הן הכי מתסכלות. כלום לא מצליח ונורא קל להישבר. במקרה שלי, למשל, מדובר בהמון דברים פשוטים לכאורה שאין לי מושג איך עושים: להעלות תמונות ולתייג, לקשר פוסט לסרטון, לקשר בין וידאו לנייר, להגיב, ועוד ועוד.
שלישית, 20 שעות הן מספיק זמן כדי לעבור ממצב שאתם לא יודעים כלום בנושא מסוים, למצב שבו אתם ממש טובים בו. יחד עם זאת, זה לא מחסום כניסה גדול מדי ואפשר לעמוד בו.

לסיכום, ללמוד ללמוד זה דבר מאוד חשוב. תכל'ס, זה מביא תוצאות ומאפשר לקטוף פירות במהירות. במקום לבזבז מאמצים נקודתיים, קצת פה, קצת שם, להיתקע בשלב התסכול ואז להישבר, לעזוב ולפרוש מהנושא שרציתם לדעת – פשוט שווה לפעול לפי הטיפים הללו.

אשמח לעצות חכמות מניסיונכם האישי ואפילו לראות מה הצלחתם לייצר אחרי רק 20 שעות לימוד.

רגעים של אינטימיות בין קולגות מייצרים קרקע לשיתופי פעולה

מניסיוני עתיר השנים ורב העשייה במגזר העסקי, ראיתי אינסוף קבוצות וצוותים שעברו ימי גיבוש, עלו על גשרים, בנו רפסודות, נסעו בג'יפים, רקדו במעגל, ואפילו עשו קומזיץ. אכן פעולות חשובות מאד מאד שאסור לוותר עליהן אם

 רוצים שאנשים ירגישו יותר מחוברים לחבריהם לעבודה. מדובר בפעילויות חשובות שמטרתן להפיח חיים ואנושיות בתוך העבודה. אבל מה הקשר לגיבוש?

בואו נעשה סדר ונתחיל בלהגדיר מטרה:

המטרה של גיבוש היא לגרום לאנשים לשתף פעולה באופן אפקטיבי בסביבת העבודה. זהו המדד היחיד שיש לבחון לפני הפעילות, תוך כדי הפעילות, ובעיקר – רבעון לאחר הפעילות.

אם אנשים עובדים יותר טוב יחד אחרי הגיבוש מאשר לפניו – הצלחתם במשימה. אם כעבור שבוע מתאדה השפעת הגיבוש ודבר לא השתנה – עשיתם יום כיף ולא יום גיבוש.

יש לשאול שתי שאלות קריטיות בנושא הגיבוש:
1. למה חשוב שהעובדים ישתפו פעולה?
מאד פשוט. כי אין ברירה. ריבוי האתגרים, דילול המשאבים וריבוי האינטרסים לא מאפשר להשיג תוצאות עסקיות מרשימות אלא אם אנשים משתפים פעולה בתוך היחידה העסקית שלהם, ובין היחידות העסקיות השונות.
2. למה העובדים לא משתפים פעולה?
כאן התשובה מורכבת והסיבות מגוונות: קונפליקטים בינאישיים בלתי פתורים, משקעי עבר, מלחמות אגו, פוליטיקה ארגונית, ניהול בגישה של הפרד ומשול, חוסר מוטיבציה (לא מבינים מה יצא להם מזה) ועוד כהנה וכהנה.

ממה להמנע בתכנון הגיבוש?
אם רוצים לגבש אנשים, לא נכון לבחור בפעילות שמנציחה מלחמה, תחרותיות, מנצחים, מפסידים, סטטוס, וכוח.

לאן לשאוף בתכנון הגיבוש?
נסו לייצר רגעים של אינטימיות והיכרות מזווית חדשה. עזרו לעובדים לפתוח 'חשבונות' בינאישיים ולמוסס אותם. תכננו פעילויות שמייצרות גשרים מעל חיכוכים, ומקרבות את אלה שמאד רחוקים זה מזה. עוררו את הרצון לעבוד יחד בשיתוף וכך תעירו את המוטיבציה.
קולגות שעוברים פעילות גיבוש שנזרעו בה זרעי שיתופיות, פתיחות, אמון הדדי וסובלנות, קוצרים את הפירות ומעידים כי החוויה הזו אכן עשתה הבדל בחיי היומיום שלהם, וכי הרבה יותר נעים ומתגמל לעבוד כשמשתפים פעולה.

שתפו מניסיונכם – השתתפתם בפעילויות גיבוש? תכננתם כאלו? מה היו התוצאות?

השבוע הייתי בשני תיכונים כדי להיפגש עם המורות של בנותיי.
החוויה הראשונה עם בתי הבכורה. נערה רצינית ומשקיענית ברמות הגבוהות של המילה. לא משנה כמה היא מקבלת במבחנים, בתעודה מורידה לה המורה מינימום 5 נקודות ממוצע הציונים שלה. למה?
כי היא שקטה מדי. היא לא מצביעה ולא משתתפת ולכן בהערכת ה"תלמידאות" (שמעתם על זה?) היא נכשלת.
במילים אחרות, הילדה מכינה שיעורים, שוקדת על הלימודים, שולטת בחומר, מצליחה במבחנים אבל… לא עושה רוח וצלצולים, לא מצביעה ולא מתחנפת למורה.
ניסיתי להסביר למורה שילדים מופנמים כמו בתי, הדבר האחרון שמעניין אותם הוא להצביע ולהילחם על זמן אוויר ותשומת לב. מנגד, אם היתה פונה אליהם ושואלת, סביר שבכל פעם תקבל תשובה חכמה ומנומקת. "אני לא יכולה לפנות. יש לי מספיק תלמידים שרוצים לדבר" היא עונה. "יופי!" אני משיבה ומנסה להסביר לה ש"התלמידים שמצביעים הם טיפוסים מוחצנים שהלמידה שלהם היא דרך דיבור. הם חייבים לדבר. אפילו אם הדיבור לא קשור לנושא. אחרת הם משתעממים ומאבדים עניין. אבל מה זה קושר למופנמים? ילדים מהזן המופנם לא צריכים את זה כדי ללמוד. לעיתים אפילו להיפך. זה רק מלחיץ אותם" אני מסבירה לה ללא הועיל. השיחה נמשכת ואני מנסה, בכמה דקות, להסביר למורה את אחד הדברים הבסיסיים ביותר שכל מורה צריך לדעת וזה שתלמידים מטיפוסים שונים, צריך ללמד בדרכים שונות, לאתגר בדרכים שונות ולמדוד בדרכים שונות. מורה מוחצנת, כמו במקרה הספציפי הזה, מתחברת לתלמידים מוחצנים, כאלה שעושים רעש מדברים משתתפים ומצחיקים. היא צריכה אותם כדי להרגיש שהיא בסדר. מבחינתה, המופנמים לא מבינים את החומר ("כי אחרת היו משתתפים"), ההצלחה שלהם במבחנים היא תמיד סוג של 'פוקס' ולכן ברוב חוצפתה היא נותנת להם ציון נמוך ממה שמקבלים במבחנים.

החוויה השנייה היתה עם בתי המוחצנת. טיפוס של 'רגש'. תיכון אחר. מורה אחרת, טיפוס של 'ראש'.
הטענה שהילדה חוצפנית. "למה חוצפנית?" שאלתי. "כי היא לא משתפת פעולה עם קוד הדיסטנס שאנחנו מנסים לבנות בין שכבת ט לשכבת יא", עונה המורה. "ובשביל מה הדיסטנס?" אני מקשה. "כדי לעודד אותם לתרום ולעבוד יותר טוב במגמה שלהם" עונה המורה ופורסת משנתה על הנעה ומוטיבציה. מאיפה להתחיל.. אני שואלת את עצמי בלב ולא מבינה איך מחנכים במדינה לא מקבלים רשימת קריאת חובה ממשרד החינוך כל שנה כדי ללמוד קצת על התפתחות התחומים בהם הם מתיימרים להבין. קריאה של ספר אחד חדש בשנה על מוטיבציה היתה עושה פלאים למורה הזו, שלא לדבר על ספרים בתחומים משיקים. בכל מקרה, אני ממשיכה "אם הייתם מחפשים את הדרך הכי אפקטיבית לכבות מוטיבציה אצל טיפוס מוחצן – זה להכניס אותו להיררכיה ולמנטאליות של דיסטנס בגלל גיל" אני מסבירה לה. מוחצן עובד בשביל להיות מספר אחת. רוצה להוכיח. להתבלט. לפרוץ גבולות. לקבל הכרה והוקרה. אבל עושה זאת כשמרגיש 'שווה בין שווים'. אין לו שום עניין לעבוד 'תחת' מישהו. בטח אם ה'תחת' הזה לא זכה במעמד הזה אלא בגלל שנולד שנתיים קודם..
באסיפות הורים אני מוצאת אותי בתפקיד של אמא שלי, בזמנו. מנסה להסביר למורה את מה שהיא לא מבינה. במקרה הטוב אני פוגשת מורה שרוצה להבין וללמוד. במקרה הפחות טוב והיותר שכיח זה בדיוק להיפך. לא מעניין אותה והיא בכלל מופתעת איך זה שאני לא 'יורדת' או 'נכנסת' בילדה. במקרים הללו, בדרכנו הביתה, אני מסבירה לבנותיי איך להתאים עצמן למערכת, לשחק את המשחק ולתת למורים את מה שהם רוצים. חנופה? חנופה. הצבעה? הצבעה. ראש קטן? ראש קטן. העיקר לצאת מהמערכת הזו עם כמה שפחות שריטות.

"האם חשבתם על האפשרות לשחרר אותו בחזרה לטבע?"

ואם יש בית ספר שרוצה שאבוא להסביר למורים מה זו טיפולוגיה ואיך היא יכולה להפוך את העבודה שלהם לרבת ערך, מעודדת למידה, כלי אפקטיבי להפחתת הפרעות בכיתה, כלי מוטיבציוני לתלמידים מתקדים כמו גם למתקדמים – תעבירו להם את הפוסט הזה.

בית הספר הראשון שיצלצל יקבל ממני הרצאה בהתנדבות.

מפגש בין צבעים הפוכים יכול להוביל לפיצוץ

כשאתם באים באינטראקציה עם טיפוס שהצבע הדומיננטי שלו הוא הצבע הכי פחות דומיננטי שלכם, זה הזמן לגייס את הצבע המשני שלכם.
למה? כי זה הכי אפקטיבי. כולנו נהנים מתקשורת עם אנשים שדומים לנו. אנחנו חושבים אותו דבר, מדברים אותו דבר, מתפקדים בקצב דומה. בקיצור, זה עובד מצוין.
כשאנחנו מתקשרים עם אנשים שונים מאיתנו, ובעיקר עם טיפוסים הופכיים לנו (ירוק מול אדום, או צהוב מול כחול) אז הכל הפוך – חושבים הפוך, מדברים הפוך, ומתפקדים בקצב הפוך. גלגלי השיניים פשוט לא משתלבים זה בזה. מיותר לציין שבאופן כזה קשה להוביל קדימה ולייצר שיתוף פעולה.

כדי למנוע מצב שבו יש תקשורת בין טיפוסים הופכיים, פשוט תתקשרו עם הטיפוס שמולכם מתוך הכוח הדומיננטי שלו.

תכל'ס, מה זה אומר?
אם, למשל, בעיקר הטיפוסים הירוקים מוציאים אתכם מדעתך, סימן שיש בכם הכי פחות ירוק. זה אומר שאתם צריכים ללמוד לדבר 'ירוקית'.
איך עושים את זה? הנה טיפים עיקריים לכל אחד מארבעת הכוחות:

לדבר מתוך הכוח האדום = לדבר בתועלות, ובנוסף -

• התחילו מהשורה התחתונה והתקדמו לאחור.
• לעולם אל תתחננו למשהו.
• כל הזמן תסבירו לצד השני "מה יוצא לו מזה".
• צמצמו את שיחות החולין – היו ברורים עם עצמכם ועם הצד השני.
• אל תענו על שאלה בשאלה – תנו תשובה.
• הציעו לצד השני מגוון חלופות שייבחר מתוכן.
• וודאו שהבנתם אותו דבר – גרמו לצד השני לסכם.

לדבר מתוך הכוח הצהוב = לדבר בהתלהבות, ובנוסף –

• התעוררו! תהנו!
• התייחסו לפיקים סביבתיים, מילוליים וכד'.
• דברו בתמונות ובדימויים.
• תלהיבו. תלהיבו. תלהיבו.
• הביאו המלצות של צד שלישי.
• השיגו מחוייבות לכל החלטה.
• דברו בטווחים קצרים ותוצאות מהירות.

התאמה לצבעו של שותפכם לשיחה תניב תוצאות

לדבר מתוך הכוח הירוק = לתקשר לאט ובאהבה, ובנוסף -

• היו סבלניים!
• הפגינו התעניינות אמיתית.
• גרמו לצד השני לסמוך עליכם ולבטוח בכם.
• אל תתייחסו לפסיביות כאל חולשה.
• הדגישו אלמנטים של שייכות לקבוצה, משפחה וכד'.
• התעקשו לברר אי שביעות רצון (אם קיימת).
• בנו מערכת יחסים.

לדבר מתוך הכוח הכחול = לדבר פרטים, ובנוסף -

• קחו את הזמן, זה יהיה ארוך.
• דברו בפרטים ומספרים מדויקים.
• הציגו את התמונה הגדולה.
• דברו על הקטנת סיכונים.
• ספרו על לקוחות מרוצים בפרוטרוט.
• תמכו בגישתו הזהירה של הצד השני.
• השתמשו בנתונים והוכחות.

אם אתם צהובים נסו לדבר 'כחולית', ולהיפך.
אם אתם אדומים נסו לדבר 'ירוקית', ולהיפך.

ראשית הבינו כי נפתח כעת חלון הזדמנות לקבל תקציב לקידום המטרות שלכם. כמעט בכל אגף, מחלקה או יחידה עסקית נשארים סכומים כלשהם לקראת סוף השנה שחייבים להוציא אותם (אחרת בתקציב של 2014 יורידו למחלקה שלכם את הסכום ויגידו שאתם מסתדרים נהדר גם בפחות). זה הזמן לגשת למנהל שלכם, לזהות איזה טיפוס הוא ומה הכוח הדומיננטי שממנו הוא פועל ולהציג לו תוכנית קצרה, תכליתית וישימה, המותאמת היטב לטיפוס שהוא ולדגשים שחשובים לו, שעלותה לא גדולה ותוך ימים בודדים היא יכולה לצאת אל הפועל (נכון, זה מחייב אתכם להקדיש זמן ולבנות אותה). הראו לו מה יצא מהפרויקט, איזה ערך הוא יביא ולמי. בואו מוכנים וממוקדים ובקשו תקציב. זה יצליח לכם. מדובר פה במתאם אינטרסים, המנהל חייב לגמור את התקציב, אתם תוציאו אותו על מטרה טובה שקל יהיה לו להתחבר לזווית ממנה היא מוצגת וכולם יהיו מרוצים.

דבר נוסף שכדאי לעשות הוא לקיים פגישה שבה אתם מציגים סיכום של הפעילות שעשיתם בשנה החולפת והכיוונים העתידיים שאתם מתכננים לשנה הבאה. סיכום שכזה אמור למצב אתכם כתותחים בעשייתכם מצד אחד, וכקולגות ראויים מצד שני. איך עושים את זה?

הקפידו לדבר לכל מי שיושב בחדר. כלומר, בשפה ובאמצעים המותאמים לכל אחד מהטיפוסים על מנת לתפוס את תשומת ליבו ולקבע במוחו את העובדה שאתם תותחים.

לאדומים: תתחילו בלפרוס את המטרות שהושגו בשנה החולפת. אח"כ הראו עם אילו אתגרים התמודדתם ובאילו עדיין ההתמודדות ממשיכה. שורה תחתונה על מה המטרות לשנה הבאה ויהיה מעולה אם תוסיפו ציטוט מלקוח / פרטנר / ספק שמחזק דבריכם.
לירוקים: הדגישו את החלק המחבר בעשייה שלכם, את החשיבות של שיתופי הפעולה, תהיו נדיבים ותפרגנו לכל מי שעזר לכם במהלך השנה (מכל הטיפוסים כמובן). בנוסף, יהיה נהדר אם תתנו קצת זווית אישית בתוך הפרזנטציה הרשמית הזו.
לצהובים: תוסיפו תיבול עם טעמים למצגת. תמונות שצילמתם במהלך השנה, אולי קטע וידאו, תמונות שמעבירות מסרים במקום מילים ואפילו מוסיקה. כל אלמנט שכזה יעיר אותם. כמובן, שאם יש אפשרות, תנו להם קרדיט, כבוד ופידבק על התרומה הנהדרת שלהם עבורכם
לכחולים: מדי פעם תחזרו לדבר ברצינות. תנו גרפים. אקסלים. מספרים צפופים ומראה מקום להעמקת המסר.

אם תעשו את כל זה – תצליחו להפוך את הימים הקרובים לכאלה שממצבים אתכם באופן אישי כמקצוענים, ומחברים אתכם טוב יותר לקולגות שלכם.

הניעו פרויקטים בזמן שכולם סוגרים קצוות והביאו תועלת לעצמכם ולאחרים.

שיהיה בהצלחה ומוזמנים להגיב.